<h1>תלמיד הרשב"א — ביצה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
[ביצה ד' ע"ב] ואע"ג דמהפך בהו, ומטלטלן על ידי כן כיון דרובה היתירא קא מהפך, וכתב רבינו נ"ר דווקא בשאינו מכיר עצי האיסור, הא (מתירן) [מכירן לית] להו ביטול שאין ביטול בדבר הניכר לעין ולא אמרינן בהיתירא מהפך, דאי אפשר להפוכי בהיתרא בלחוד בלא איסורא. הא דאמרינן דאיסורין דרבנן מבטלין להו לכתחילה דווקא בשאין להם עיקר בדאורייתא כמוקצה וכגון תרומת חוצה לארץ דאמר שמואל בבכורות (כ"ז ע"א) דמבטלן ברוב כדי להאכיל לזר, וכן כלאי הכרם בחוצה לארץ או גבינה של גוים, אבל בשיש להן עיקר בדאורייתא לא. ואף בזו כתבו המפרשים נ"נ שלא נאמרו דברים אלא בשנתערבו כבר בכמותן או בפחות מהן דכיון שכן יכול הוא לבטלן, אבל אם לא נתערבו כלל אינו רשאי לבטלן דמיחזו מילי דרבנן כחוכא, עכשיו אסרו הדבר ואחר כן יבוא ויבטל בדברים זה אינו בראוי, וכן עיקר. אלא דבתרומה וחלה של חוצה לארץ אפשר שמקילין לבטלה לכתחילה. ומההיא דבכורות (כ"ז ע"א) שכתבנו ואמרינן נמי התם רב הונא בריה דרב יהושע כי מיתרמי ליה חמרא דתרומה רמי תרתי נטלי דחולין וחדא דתרומה מכאן ואילך רמי חדא ושקיל חדא, אבל בשאר איסורין אע"פ שעיקרן של דבריהם אין מבטלין אותן כמו שאמרנו. ואין למדין מתרומת חוצה לארץ לשאר דברים, משום דהקלו בה כדאמר רב יוסף בריש פרק כל הבשר (חולין ק"ד ע"ב). ויש מתירין אפילו לבטלן לכתחילה כפשטה דמלתיה דרב מתנה דמשמע אף בתנור שאין שם עצים כלל. מקלא קלי איסורא, נשרף הוא.
[ביצה ט' ע"א] אבוה דשמואל אמר אפילו גלגל עיסה מערב יו"ט אין מפריש חלתה ביו"ט, דמשעת גלגול הוקבעה לחלה אע"פ שלא התחיל ללושה לגמרי, דתקנה דרבנן היה להפריש חלה משעת גלגול כדי שלא תטמא העיסה בנתיים, וכן היא בירושלמי (פ"א ה"ח), ופסק הרב הגאון ז"ל כאבוה דשמואל מההיא דבפרק משילין (ל"ז ע"א). ויש מן הפוסקים נ"נ חלוקים עליו מפני שלא נמצא שם בגרסאות כגון עיסה וכו' אבל פירי דטבילי האידנא מפרישינן ויהבינן לכהן, כלומר (דבשטבלו) [בשטבלו] בו ביום מותר להפרישן. ואף לאותה גירסא דילמא מיירי בחלת ארץ ישראל אבל בשל חוצה לארץ כיון דאוכל והולך ואחר כך מפריש לא מחזי כמתקן ורבה ואבוה דשמואל בשל חוצה לארץ פליגי כדמוכח בגמ'. ומסתברא כדברי הרב הגאון מדפריש רבא מלתיה בגמ'. והא דגרסינן בתוספתא (ביצה פ"א הי"א) הלש עיסה מערב יו"ט מפריש חלתה ביו"ט, אבוה דשמואל תני לה ולא סמכינן עלה. גרסינן בגמ' חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש, ופירש"י ז"ל אוכל והולך ומשייר כדי חלה ומפרישה. ודקדק מכאן רת"ם ז"ל שאין צריך להפריש עכשיו מן המוקף שהרי יכול הוא לאכול כל הפת ולהפריש אחר כן, ויש מרבותינו הצרפתים שאמרו שצריך לשייר מן הפת קצת כדי שיפריש עליו.
